לחקור את מותו של תומר אייגס

חייב לשתף חברים כי חייבים לחקור את זה: מותו של סרן תומר אייגס (25) מחיפה

עדכון יום חמישי: צה”ל: קצין המודיעין שנכלא ומת לא הואשם בריגול, בגידה או מגע עם סוכן זר
—
סיים תואר במחשבים בגיל 17. נחשב בחור מבריק בצורה יוצאת דופן ע”י כל מי שעבד אתו. הגרסה הרשמית אומרת שהואשם בריגול והתאבד בכלא. משפחתו טוענת כנראה שהוא לא התאבד.
החשש הברור הוא, שהוא ידע או חשף משהו שלא התאים לצמרת המודיעין ולמשטר ולכן חוסל. ומדובר במחשבים… התחום בו לטעמי אפשר לזהות, לתעד ולהוכיח מרמה ושחיתות של המשטר ברמות הגבוהות ביותר בצורה הפשוטה ביותר.
פרשה קשה. מה שמשעשע במאמר המערכת של הארץ, שלהלן, שלאחר שהם קוראים לשקיפות — הם מוצאים במינוי שופט חוקר את הפתרון הרצוי…
—
מאמר מערכת הארץ: לחשוף את נסיבות מותו של הקצין

ביום שלישי פורסמו ידיעות על פרשה ביטחונית שהסתיימה בנסיבות טרגיות: קצין באמ”ן מצא את מותו בבית כלא צבאי. ממלכת הסוד הישראלית, שבה שותפות זרועות הביטחון — פעם זה שב”כ, פעם זו מחלקת ביטחון מידע בצה”ל, פעם המשטרה או המשטרה הצבאית, לעתים המוסד ותמיד הפרקליטות והשופטים — ממשיכה כהרגלה בהתנהלותה הפתלתלה. שוב ושוב היא חוזרת על שגיאותיה בהטילה צווי אסור פרסום גורפים. לכאורה זה נעשה משיקולים ביטחוניים, כדי למנוע מסודות להגיע לאויב, אך לא אחת מוטלים הצווים גם כדי להסתיר את תקלותיה וכישלונותיה של המערכת.

ישראל אמנם אינה מעלימה אסירים, אבל המעצרים וההרשעות הם תמיד על פי החלטות של בתי משפט, החוסות תחת צווי איסור פרסום. חשודים, עצורים או מורשעים בעבירות ביטחון מוחזקים הרחק מעיני הציבור. הגם שמדובר במקרים בעלי מאפיינים שונים, הדוגמאות לכך רבות: מרדכי קדר, מרקוס קלינגברג, שמעון לוינזון, מרדכי ואנונו, יוסי עמית ועוד.

המקרה הנוכחי עשוי להזכיר בתוצאתו הסופית את פרשת בן זיגייר, אוסטרלי־ישראלי, איש מבצעים של המוסד, שהוגש נגדו כתב אישום על ריגול למען איראן. הוא אמנם הוחזק עשרה חודשים בבידוד בכלא איילון לפני משפט — בניגוד למקרה הנוכחי — אך גם אז סוהריו התרשלו במשימת ההשגחה ולא הועילו המצלמות שהותקנו בתאו. זיגייר התאבד בתלייה.

המשטרה ביקשה צו איסור פרסום – אף שמח”ש חוקרת את התקרית
במקרה הנוכחי לא ידועות אף נסיבות מותו של הקצין מאמ”ן, שנותרו תחת צו איסור פרסום גורף. הצבא שיחרר הודעה לקונית על “חייל צה”ל הכלוא בכלא 4 שהתמוטט ונסיבות המקרה נבדקות”. בהמשך הוציא צה”ל הודעה נוספת על כך שאותו קצין נמצא במצב רפואי קשה “בבסיס כליאה צבאי במרכז הארץ” וש”הכלוא פונה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים, שם נקבע מותו”.

אסור לעבור לסדר היום על מותו של הקצין בכלא. השאלות רבות: מה הוא עשה? האם נגרם נזק למדינה בגלל פעולותיו? ממה נגרם מותו הפתאומי? כיצד התנהלו המיון ובדיקות הרקע לפני גיוסו? האם היו סימנים מעידים שהצביעו על מצוקתו, שהרשויות התעלמו מהם? האם חוקריו וסוהריו התרשלו בהגנה עליו? האם בדק המכון הפתולוגי את נסיבות מותו?

אלה הן שאלות כבדות משקל, המדגישות את החובה להסיר את צו איסור הפרסום בפרשה כאובה זו. מקרה זה צריך להיחקר עד תומו בידי גורם עצמאי, חסר פניות, בעל סמכות מוסרית ואמין, רצוי שופט.
By: via עיתונות אזרחית