על בג"ץ התו הירוק – אור בקצה מנהרת הדיקטטורה?  לפני מספר ימים, הוגשה עתירה לבית המשפט עליון כנגד הגבלות התו הירוק ונגד אפליה על בסיס סטאטוס התחסנות לנגיף הקורונה בעת הכניסה לישראל. בין העותרים, ישנם פרופסורים ומומחים מתחומים שונים, כמה אזרחים מנועי חיסון מן השורה וגם מתי כספי אחד ויחיד. זו לא הפעם הראשונה במהלך השנה וחצי האחרונות שהקורונה פוגשת את שופטי בג״ץ. עתירות קודמות בעניין התקנות לשעת חירום, המסכות, הסגרים וגם עתירה בעניין גלגולו הקודם של התו הירוק – כולן נדחו על ידי בית המשפט או נמחקו בלי שהתקיים בהן דיון לגופו של עניין. אבל העתירה הנוכחית היא מעט שונה מהניסיונות הקודמים להפוך את גזרות הקורונה השונות על פיהן, והיא אולי בעלת סיכוי לחולל שינוי מסוים, גם אם קטן.  בניגוד למובילי המאבקים המשפטיים הקודמים בגזרות הקורונה, העתירה הנוכחית הוגשה על ידי אנשים שבמשך שנים, היו חלק בלתי נפרד מהתודעה ה"מיינסטרימית" הישראלית. הבולט שביניהם הוא פרופ' אסא כשר, המוכר לרובנו כאחד ממחברי "רוח צה"ל". לאנשים כמו פרופ׳ כשר ושכמותו, קשה לקרוא ״הזויים״ או ״מכחישי-קורונה-מתנגדי-חיסונים״ וכדומה. אלה אנשים שהממסד חיבק לאורך השנים, ויהיה קשה לבטל את עמדתם בהינף יד.  אך גם מבחינת תוכן העתירה, היא שונה לגמרי ממה שראינו עד היום. העתירה הנוכחית מבוססת אך ורק על נתונים רשמיים שפרסם משרד הבריאות. ללא נבואות זעם, ללא פראנויות וללא דרמות אפוקליפטיות. רק עובדות, כפי שהמדינה עצמה מספקת.  ומבחינה משפטית, העתירה נועצת את הנקודה הכי קריטית, שעליה המדינה תצטרך להשיב ולגביה יכריעו השופטים. השאלה שעומדת כרגע בבסיס העתירה היא פשוטה – האם אפליית לא-מחוסנים היא סבירה ומידתית, בהינתן שתי עובדות שלא ניתן להתווכח איתן: א) שהמחוסנים והלא-מחוסנים נדבקים ומדביקים במידה דומה ו-ב) שהתכלית של התו הירוק היא לעידוד התחסנות (שלא לומר – כפיית התחסנות), ולא למניעת הדבקה והתפשטות הנגיף, כפי שכולנו שמענו מפיו של ראש הממשלה בנט. מבחינה משפטית טהורה, אין לי ספק שהתשובה לכך צריכה להיות שלילית, ובעיקר לאור הנימוק השני.  אבל בנקודה זו, העותרים עשו טעות טקטית, בכך שנתנו קצת יותר מדי ״קרדיט״ לדבריו של ראש הממשלה בנט. אני משוכנע שהמדינה תטען בתגובה לעתירה, שבכל הכבוד לבנט, ההחלטה על התו הירוק התקבלה בעצתם של מומחים, כך שדעתו האישית של ראש הממשלה לא רלוונטית.  אבל חשוב לזכור – העובדה שהתו הירוק נועד בראש ובראשונה לעידוד התחסנות לא התגלתה לראשונה בנאומו של בנט, והיא הייתה נכונה גם לגלגולו הקודם של התו הירוק. ושוב, לא מדובר בתיאוריית קונספירציה, אלא בגישה מפורשת העולה מסיכומי הדיון של הוועדה המייעצת למשרד הבריאות בעניין חיסוני הקורונה. סיכומים אלו הם אולי הדבר הקרוב ביותר לפרוטוקולים של קבינט הקורונה, החסויים ל-30 שנה.  מעיון קצר בסיכומים, ניתן למצוא אמירות שלא משתמעות לשתי פנים, כגון –  "התו הירוק היה חשוב מאוד מבחינה אפידמיולוגית בתור גורם מניע להתחסנות. כעת, לאור התחלואה שירדה, מתחילה להיות בעיה אתית בהמשך הפעלתו ולכן אני סבור שיש לשקול לבטלו בעתיד הקרוב" (ד"ר טל ברוש, סיכום דיון הוועדה מיום 17.5.2021).  "יש להמשיך בפעולות עידוד האוכלוסייה הלא מחוסנת להתחסן לרבות הצעדים המסייעים לכך – תו ירוק, סגול ועוד" (סיכום המלצת הוועדה מיום 22.3.2021). "צריך לייצר מנגנון קדימה כדי לעודד חיסון של הילדים – תו ירוק, או התניה של בדיקות" (מנכ"ל משרד החינוך, סיכום דיון הוועדה מיום 4.4.2021). כלומר, גם אם נדמה כי בעבר תכלית התו הירוק הייתה רפואית-אפידמיולוגית, הרי שלא כך הדבר. במובן זה, רה"מ בנט לא חידש כלום, אלא הביא את אותה תכלית לקדמת הבמה. ואין ספק שכיום, בייחוד במצב בו ידוע לכל כי מחוסנים נדבקים ומדביקים, התכלית הראשית של התו הירוק היא עידוד התחסנות, על ידי יצירת חסמים ומגבלות תנועה על הלא-מחוסנים.  וזוהי כפייה, גם אם היא לא נעשית בכוח או באלימות. בנקודה זו, לדעתי, על בית המשפט להכריע שאפליה כה בוטה ופגיעה בזכויות אדם, שתכליתה היא כפיית התחסנות, היא אינה סבירה ומידתית, ולכן אינה חוקית. קשה לי להאמין שבג״ץ יקבל את העתירה במלואה, למרות שיש בפניו את הבסיס העובדתי והמשפטי לעשות זאת. בניגוד אולי לתדמית שלו, בג״ץ לא אוהב לשים את עצמו בעין הסערה, בטח לא בנושאים ״חמים״ כמו הקורונה. אבל לדעתי, גם אם בית המשפט יקבל את העתירה באופן חלקי, יעביר ביקורת על תהליך קבלת ההחלטות של הממשלה או יכריח את חברי קבינט הקורונה לחשוב על הגבלות פחות פוגעניות לזכויות האדם – דיינו.  גם אם הכרעת בג״ץ לא תהפוך סדרי עולם ודיקטטורה, היא בהחלט יכולה לגרום למקבלי ההחלטות לחשוב פעמיים, ולציבור – לחשוב. אלו הם מסוג המאבקים שאי אפשר לנצח ב״נוק אאוט״, וזו רק ההתחלה.